<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית שלישי שער חמישי</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ומיהו לא אמרו דם בצים אלא בשאין בו חשש דם בשר, והיכי דמי כגון דם ביצים של תרנגולת דספנא מארעא, דאינה מגדלת ביצים, כדאיתא בפרק קמא דביצה (ז', א'), ואי נמי בדם שנמצא אפילו בדלא ספנא מארעא, אלא שנמצא בחלבון שלה ושלא במקום הקשר שהוא בראשה החד, דההוא ודאי לכולי עלמא אין חוששין לו משום דם אפרוח, כמו שאנו עתידין לבאר בסמוך, אבל אם נמצא בביצה במקום שיש לחוש לדם אפרוח, הרי זה אסור, שלא התירו דם ביצה אלא מפני שאינו מין בשר, וכל שיש לחוש לדם אפרוח הרי זה דם מין בשר, והילכך לא הדם בלבד אסור אלא כל הביצה אסירא, דשדא תיכלא בכולא; דתנינן בברייתא בפרק אלו טריפות (ס"ד, ב') ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותן, נמצא עליה קורט דם, זורק את הדם ואוכל את השאר. ופריש ר' ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה. תני דרוסאי אבוה דר' אפטוריקי, ואמרי לה אחוה דר' אפטוריקי לא שאנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפילו ביצה אסורה מאי טעמא דסריך תיכלא בכולא. כך הגירסא במקצת הנוסחאות, ולא גרסינן במימריה דר' ירמיה אבל נמצא על חלמון שלה. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל, וכן בספר התרומה (סי' ל"ב), והיא הגירסא הנכונה ועולה כהוגן. והכי פירושא אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על הקשר שלה לבד, שהוא ראשה החד, ששם זרע הזכר ניכר ומשם הוולד מתחיל להתרקם, ואע"פ שנמצא שם דם, כיון שעדיין לא נתפשט משם ולחוץ, אין הביצה אסורה אלא הדם בלבד, שאין זה דם ריקום אלא דם ביצים, אבל אם נתפשט מן הקשר ולחוץ אפילו ביצה כולה אסורה, כדתני דרוסאי אבוה דר' אפטוריקי, דר' ירמיה ודרוסאי לא פליגי כלל, ודרוסאי אבוה דר' אפטוריקי דתני לא שאנו אלא שנמצא על חלבון, על קשר של חלבון לבד קאמר, אבל על קשר של חלמון אע"פ שלא נתפשט מן הקשר ולחוץ ביצה כולה אסורה. והוא הדין דהוה מצי לאיפלוגי בחלבון עצמו ולמימר, לא שאנו אלא על קשר של חלבון, אבל אם נתפשט מן הקשר ולחוץ אפילו ביצה כולה אסורה, מאי טעמא דשדא תיכלא בכולא, אלא דעדיפא ליה לאשמועינן דפעמים אפילו לא נתפשט חוץ מן הקשר אפילו הביצה אסורה. ולפי פי' זה כשנמצא על קשר של חלבון זורק את הדם ואוכל את השאר, וכל שכן אם נמצא על החלבון לבד שלא בקשר, שאין כאן ריקום, שאין ריקום שאינו מתחיל מן הקשר ומתפשט ממנו ולחוץ; והוא הדין כשנמצא על חלמון שלא במקום הקשר, שלא אסרו בחלמון אלא כשנמצא על הקשר. נמצא שאין הביצה כולה אסורה לפי פי' זה אלא באחד משני עניינים, האחד שנמצא על קשר של חלבון והוא שנתפשט ממנו ולחוץ, והשני שנמצא על קשר של חלמון ואפילו לא נתפשט ממנו ולחוץ, אבל שלא במקום קשר לעולם מותר וזורק את הדם ואוכל את השאר. ומיהו לדידי קשה לי, דאם איתא, היכי סתים הכי דרוסאי אבוה דר' אפטוריקי ותני לא שאנו אלא שנמצא על חלבון אבל נמצא על חלמון אפילו ביצה אסורה, ולא אדכר קשר לא בזה ולא בזה. ולפיכך נראה לי דהא דתני דרוסאי פליגא אדר' ירמיה, ואיפשר דר' ירמיה לא שמיעא ליה הא דתני דרוסאי, דתני דרוסאי לא מפליג בין קשר בין שלא על קשר, אלא על חלבון לעולם מותר וזורק את הדם ואוכל את השאר, ועל החלמון לעולם כולה ביצה אסורה. וכן נראה הסכמת הגאונים ז"ל, שהרב אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו הא דדרוסאי ולא כתב מימריה דר' ירמיה כלל ולא הזכיר בהלכותיו הקשר. וכזה כתב הר"ם במז"ל (פ"ג ממא"ס ה"ט). וכן נראה מלשון ר"ח ז"ל, שכך כתב זורק את הדם ואוכל שאר הביצה, אבל נמצא קורט דם בחלמון אפילו ביצה אסורה. זו לשון הרב ז"ל. הרי שלא חלק בנמצא בחלבון בין קשר לשאר הביצה, בין יצא לחוץ בין לא יצא, דלעולם מותר. וכן בחלמון לא חלק, אלמא כל בחלמון ביצה כולה אסורה. ומיהו לעניין פסק הלכה יש לנו לחוש לכל הפירושין, ואם נמצא על קשר של חלבון ונתפשט ממנו ולחוץ כל הביצה כולה אסורה כדברי רש"י ז"ל וכדברי רבותינו הצרפתים ז"ל, נמצא על החלמון לבד אע"פ שאינו על הקשר כולה אסורה כדברי רבותינו הגאונים ז"ל. ואין ראוי לנהוג בו היתר אלא בשנמצא בחלבון שלא בקשר, ואי נמי בקשר של חלבון ושלא נתפשט ממנו כלום חוץ מן הקשר, דבשני מקומות אלו ביצה מותרת לכולי עלמא, וזורק את הדם ואוכל את הביצה. בד"א בביצה דלא ספנא מארעא, דהיא ראויה לגדל אפרוחים, ויש לחוש לדם שבה משום דם אפרוח, אבל ביצה דספנא מארעא לעולם מותרת, וזורק את הדם ואוכל את השאר, דכל שלא נוצרה מזכר אינה מגדלת אפרוח ואין כאן חשש דם ריקום של אפרוח אלא דם ביצים הוא ומותר, והיינו דתני בברייתא ביצים מוזרות נפש היפה תאכל אותן. וכן פרש"י ז"ל. ועיקר. ויש לי לדקדק כשנמצא באחד מן המקומות שאין הביצה כולה אסורה, מפני מה זורק את הדם, והלא הביצה מוכחת עליו, ומאי שנא מדם דגים שכנסו שמותר בשיש בו קשקשים. ונראה שבדם ביצים החמירו לאוסרו כל שהוא בעין, הואיל ויש בה דמים אסורין דבר תורה כמו שביארנו. ולעניין ביצים אלו האסורות משום דם, שנתבשלו עם אחרות, או עם בשר, יתבאר דינם בע"ה בבית התערובות, וכן דין ביצים של עוף טמא שנתבשלו עם הטהורות. ודין ביצה שהגעילה אותה תרנגולת קודם זמנה מכוח הכאה נתבאר דינה בשער השלישי של בית הנשחטין בסוף השבורין.
דם דגים וחגבים ובצים כיצד. שנינו בכריתות פרק דם שחיטה (כ', ב') תנו רבנן כל דם לא תאכלו, שומע אני אף דם מהלכי שתים, דם בצים, דם חגבים, דם דגים, הכל בכלל, ת"ל לעוף ולבהמה, מה עוף ובהמה מיוחדין, שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהן איסור והיתר, והן מין בשר, אף כל שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן איסור והיתר; אוציא דם מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה, אוציא דם שרצים שאין בהם טומאה חמורה, אוציא דם בצים שאינם מין בשר, אוציא דם דגים וחגבים שכולו היתר. ופרישנא (שם כ"א, ב') שכולו היתר, דלא בעו שחיטה. ואפילו נחירה נמי לא בעו, וכמו שנתבאר בשער החמישי מבית הנשחטין. ומכל מקום משום מראית העין אסורין, וכדתניא (שם כ"א, ב') דם שעל גבי הככר גוררו ואוכלו, ושעל בין השינים מוצצו ואוכלו; ותניא גבי בצים (חולין ס"ד, ב') בצים מוזרות נפש היפה תאכל אותן, נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר; וגרסינן בפרק דם שחיטה (כ"א, ב') אמר רב דם דגים שכנסו אסור. אבל כל שאין בו משום מראית העין מותר ואפילו לכתחילה, והיינו דתניא שעל בין השינים מוצץ ובולע ואינו חושש; ותניא (שם) דם דגים וחגבים מותר ואפילו לכתחילה. וכן אם יש דבר מוכיח שהוא מאותן דמים המותרין, מותר ואפילו לכתחילה, דאקשינן התם בפרק דם שחיטה, על ההיא דרב דאמר דם דגים שכנסו אסור, מיתיבי דם דגים וחגבים מותר, כלומר ואפילו לכתחילה, ופרקינן כי תניא מתניתא דאית ביה קשקשים, כלומר דקשקשים מוכיחין עליו, כי אמר רב אסור דלית ביה קשקשים. והילכך כל שכן שאין אוסרין תערובתן, ואין צריכין שיעור לבטלן, שאפילו מצות פרוש אין בהן כל זמן שאין בהן משום מראית העין.
